לא, לא הסתכלו מוזר. עכשיו 3:41 בלילה, וכרגיל, לא ממש מצליח לישון.
בכל מקרה, מאוכף לפסגה, רק מוודאים שאנחנו על השביל, ומסתבר שטיפה ירדנו ממנו. עכשיו - הניווט כאן זה משהו מדהים. יש שילוט די ברור רוב הזמן, וסימון על האבנים בין השלטים. פתאום אתה מבין שזה לא ממש לעניין שתצטרך מפת סימון שבילים, כי אפשר פשוט לשלט. אבל זה לא מה שמדהים. הורדנו קובץ gps של המסלול, והעלינו אותו על יישום שקורא אותו. אז גם בלי אינטרנט אנחנו יודעים בדיוק איפה אנחנו לעומת השביל. כל הלחץ של איפה אנחנו ואיפה השביל - לא קיים. אתמול ושלשום עשינו את זה עם מפה אינטראקטיבית שלהם, שלא מגיעה לכאן, לא משנה.
אז מפסגה לאוכף לפסגה, והנה העמק מתחתינו, ודרך הכורכר שמובילה לבוקהאקר. על הדרך הולכים יותר באיזי, מסכמים את היום, חושבים על מחר, ועל מה יהיה בבוקהאקר - האם יהיה קצת מוזר? האם החדר יהיה נחמד?
וואוו, עלה ירח מלא מעל לענן. עם העמק למטה זה מקסים.
הגענו. האיש נראה קצת מוזר, אבל בכל זאת - הוא גר בחווה מבודדת בגובה 1400 ומשהו. על הקירות תמונות של אנשים בשלג מצטלמים ליד צלבים, "צלב סרפינג". חולצים את הנעליים ביציאה מהמסעדה, שהיא גם הכניסה לחלק של האכסנייה. עולים לחדר.
אז ככה, קודם כל אין מפתח. עכשיו אני חושב שלפעמים מתאכסנים כאן אולי מטיילים שאינם בקבוצה, אז זה פתאום נראה הגיוני. שתי מיטות. אחת מהן קומותיים (מקבלים הוראה לא להשתמש בקומה השנייה), כיור, סוג של ארון, שולחן ושני כיסאות, ועל הקיר - ציורים שברור שצייר ילד. זה היה החדר של מישהו - זה כאילו טבעי אבל לא שכיח..
הירח נכנס מאחורי הענן. נראה לי שכדאי שאנסה לישון. אספר בקיצור על ארוחת הערב, ואחסוך את התיאור של השירותים כאן (המקלחת הייתה מצויינת, ועמדנו באתגר של שימוש במגבת קטנה. כששאלנו את האיש אם זו המגבת נראה היה שהוא ממש לא מבין מה צריך יותר)
אז ירדנו לאכול, ואת מי אנחנו רואים? נכון, את ההורים עם הילדה. וואוו. הם יושבים לאכול במקביל אלינו ואני כל הזמן חושב - מאיפה הם? למה הילדה לא בבי"ס? אולי היא בהום-סקולינג, או סתם בחופש. בקיצור, מקסים. אבל לא דיברנו איתם.
האיש - אקרא לו מרקוס, כי זה בטח מרקוס איתו התכתבנו - מספר לנו על הבקר הסקוטי שלהם, על הבקר הטירולי (לחלב), על היציאה למרעה ועל החליבה. הוא מתגלה כאחלה בנאדם. האמת שעוד קודם, כשמרקוס עזר לנו עם תכנון המסלול, הבננו שהוא אחלה.
שורה תחתונה וסופית להיום - אני אכלתי גולש וכרמי אכל שניצל וינאי, כרמי ביקש מיץ תפוזים, מזל שרק ¼ ליטר כי הוא שוב היה מוגז, ואני לא רציתי עוד בירה, כלומר רציתי קצת, אבל יש רק ½ ליטר.. קינחנו בקייזרשמארן ועלינו לראות קצת "רד" ולישון. עכשיו כבר קצת אור בחוץ, אבל אולי זה הירח. לילה טוב.
בכל מקרה, מאוכף לפסגה, רק מוודאים שאנחנו על השביל, ומסתבר שטיפה ירדנו ממנו. עכשיו - הניווט כאן זה משהו מדהים. יש שילוט די ברור רוב הזמן, וסימון על האבנים בין השלטים. פתאום אתה מבין שזה לא ממש לעניין שתצטרך מפת סימון שבילים, כי אפשר פשוט לשלט. אבל זה לא מה שמדהים. הורדנו קובץ gps של המסלול, והעלינו אותו על יישום שקורא אותו. אז גם בלי אינטרנט אנחנו יודעים בדיוק איפה אנחנו לעומת השביל. כל הלחץ של איפה אנחנו ואיפה השביל - לא קיים. אתמול ושלשום עשינו את זה עם מפה אינטראקטיבית שלהם, שלא מגיעה לכאן, לא משנה.
אז מפסגה לאוכף לפסגה, והנה העמק מתחתינו, ודרך הכורכר שמובילה לבוקהאקר. על הדרך הולכים יותר באיזי, מסכמים את היום, חושבים על מחר, ועל מה יהיה בבוקהאקר - האם יהיה קצת מוזר? האם החדר יהיה נחמד?
וואוו, עלה ירח מלא מעל לענן. עם העמק למטה זה מקסים.
הגענו. האיש נראה קצת מוזר, אבל בכל זאת - הוא גר בחווה מבודדת בגובה 1400 ומשהו. על הקירות תמונות של אנשים בשלג מצטלמים ליד צלבים, "צלב סרפינג". חולצים את הנעליים ביציאה מהמסעדה, שהיא גם הכניסה לחלק של האכסנייה. עולים לחדר.
אז ככה, קודם כל אין מפתח. עכשיו אני חושב שלפעמים מתאכסנים כאן אולי מטיילים שאינם בקבוצה, אז זה פתאום נראה הגיוני. שתי מיטות. אחת מהן קומותיים (מקבלים הוראה לא להשתמש בקומה השנייה), כיור, סוג של ארון, שולחן ושני כיסאות, ועל הקיר - ציורים שברור שצייר ילד. זה היה החדר של מישהו - זה כאילו טבעי אבל לא שכיח..
הירח נכנס מאחורי הענן. נראה לי שכדאי שאנסה לישון. אספר בקיצור על ארוחת הערב, ואחסוך את התיאור של השירותים כאן (המקלחת הייתה מצויינת, ועמדנו באתגר של שימוש במגבת קטנה. כששאלנו את האיש אם זו המגבת נראה היה שהוא ממש לא מבין מה צריך יותר)
אז ירדנו לאכול, ואת מי אנחנו רואים? נכון, את ההורים עם הילדה. וואוו. הם יושבים לאכול במקביל אלינו ואני כל הזמן חושב - מאיפה הם? למה הילדה לא בבי"ס? אולי היא בהום-סקולינג, או סתם בחופש. בקיצור, מקסים. אבל לא דיברנו איתם.
האיש - אקרא לו מרקוס, כי זה בטח מרקוס איתו התכתבנו - מספר לנו על הבקר הסקוטי שלהם, על הבקר הטירולי (לחלב), על היציאה למרעה ועל החליבה. הוא מתגלה כאחלה בנאדם. האמת שעוד קודם, כשמרקוס עזר לנו עם תכנון המסלול, הבננו שהוא אחלה.
שורה תחתונה וסופית להיום - אני אכלתי גולש וכרמי אכל שניצל וינאי, כרמי ביקש מיץ תפוזים, מזל שרק ¼ ליטר כי הוא שוב היה מוגז, ואני לא רציתי עוד בירה, כלומר רציתי קצת, אבל יש רק ½ ליטר.. קינחנו בקייזרשמארן ועלינו לראות קצת "רד" ולישון. עכשיו כבר קצת אור בחוץ, אבל אולי זה הירח. לילה טוב.
